במדינת
היהודים

סיפורם של חלוצי הבידור שהצחיקו את היישוב העברי מראשיתו, מצוידים באוצר הבדיחה והחידוד שדרויאנוב תרגם מיידיש, לצד דמותו של התימני המבדח שמככב על במות התיאטרונים הסאטיריים הקומקום, המטאטא ולי לה לו.

שני היוצרים המרכזיים של הבידור בשנות החמישים והשישים - פרנץ קישהונט (אפרים קישון) ומוסיה תהילים-זייגער (דן בן-אמוץ). ישראל המציאה להם שם חדש והם בתמורה המציאו את הישראליות.

לצד קישון ובן-אמוץ, ישנם קומיקאים שלא מוותרים על היידיש. אחרי קריירה מצליחה בפולין, מגיעים דז'יגאן ושומאכר לישראל של שנות החמישים. הקהל נוהר בהמוניו, אבל הממסד התרבותי מקבל אותם ואת שפתם בעין עקומה.

פריחת מועדוני הבידור והסאטירה בסוף שנות החמישים ותחילת השישים. ב"החמאם" ובמועדונים נוספים מוצגת לראשונה סאטירה נגד מוסדות המדינה ומתפתח סגנון המערבב הווי פלמ"חי עם השפעות מפריז ושכונת התקווה.

תופעת הגשש החיוור, השפה הגששית והשפעתה העצומה על התרבות. הפרק מתמקד בשלישיית הכותבים והבמאים של הלהקה: שייקה אופיר, נסים אלוני ויוסי בנאי.

האופוריה שאחרי מלחמת ששת הימים מתורגמת לפופולריות עצומה של הלהקות הצבאיות ולהקות אזרחיות דומות. בטלוויזיה הצעירה, חבורת "לול" של אורי זוהר ואריק איינשטיין מציבה אלטרנטיבה.

הסאטירה הפוליטית, שאחרי ששת הימים התקבלה בזעם ("מלכת האמבטיה"), הופכת אחרי טראומת יום הכיפורים לקונצנזוס בפריים-טיים. "ניקוי ראש" הופכת לאחד הגורמים למהפך 77' ומודל לסאטירה עתידית.

המפץ הגדול של הקומדיות העממיות בקולנוע הישראלי בשנות השבעים והשמונים. סרטי הבורקס וסרטי המתיחות מציגים מציאות ישראלית רווית סטריאוטיפים.

על רקע מלחמת לבנון והמשבר הכלכלי, בדרנים מזדהים פוליטית ומופיעים בתשדירי בחירות. ב"צוותא" עולים קברטים חריפים, ובטלוויזיה החינוכית נולדים "זהו זה" ו"קרובים קרובים".

"זהו זה" הופכת למדורת השבט של מלחמת המפרץ, "העולם הערב" עולה בערוץ 2 הניסיוני, ובמועדוני תל אביב נולד הסטנד-אפ.

ערוץ 2 המסחרי עולה, ופרחי הסטנד-אפ הופכים לכוכביו. "החמישיה הקאמרית" ו"הקומדי סטור" מייצגות שתי גישות הומור שהתפתחותן מלווה אותנו עד היום.